מערכת השמיעה מתחילה בתעלת האוזן החיצונית ומסתיימת במרכז השמיעה במוח, 
   שם נקלט, מפוענח ומובן הקול. מישהו שומע אותי...?

    כשהחורף מגיע ואיתו שלל מחלות החורף, שחלק ניכר מהן שייך לתחום אף-אוזן-גרון. 
    ברפואה, כידוע, קיימים אינסוף מושגים, היכולים ליצור בילבול רב באלה ששפת הרפואה אינה נהירה להם. 
    מערכת השמיעה הינה מערכת מורכבת, המתחילה בתעלת האוזן החיצונית, ומסתיימת במרכז השמיעה במוח, 
    שם נקלט, מפוענח ומובן הקול.  במאמר הנוכחי תתואר המערכת כולה, תוך התמקדות באחת הבעיות השכיחות
    בה - נוזלים באוזן התיכונה.  על מנת להקל על ההבנה, צורף תרשים ובו מרכיבי האוזן השונים.
    המאמר ינסה להסביר בשפה פשוטה כיצד אנחנו שומעים, כיצד מצטברים נוזלים באוזן, 
    ומה צריך לעשות על מנת לשפר את המצב.

    האוזן מתחלקת לשלושה מדורים: 
    תעלת האוזן החיצונית  (outer ear), 
    חלל האוזן התיכונה (middle ear), 
    ומבני האוזן הפנימית  (inner ear). 

    תעלת האוזן החיצונית היא תעלה הפתוחה כלפי חוץ וסגורה בצידה הפנימי ע"י קרום הנקרא "עור התוף" או "תופית". 
    מעבר לתופית, מצוי חלל האוזן התיכונה, כלומר שכל עוד התופית שלמה אין מעבר בין התעלה החיצונית לאוזן התיכונה.

    בחלל האוזן התיכונה מצויות שלוש עצמות קטנטנות ("עצמות השמע") המחוברות זו לזו בשרשרת. 
    החיצונית, הנקראת "פטיש", מחוברת בצידה האחד לעור התוף, ובצידה השני לעצם השנייה, הנקראת "סדן".
    הסדן מחובר בצידו האחד, כאמור, לפטיש, ובצידו השני אל העצם השלישית, הנקראת "ארכובה". 
    צידה השני של הארכובה נמצא בתוך פתח באוזן הפנימית הקרוי "חלון סגלגל". סביב שלוש עצמות השמע 
    באוזן בריאה מצוי אוויר, אשר מגיע לאוזן התיכונה דרך תעלה המחברת אותה אל הלוע ונקראת "תעלת אוסטכיוס".
    תעלה זו מקשרת את חלל האוזן התיכונה לאף ולגרון ומטרתה לשמור על לחץ אוויר נורמלי בחלל האוזן התיכונה.
    תעלת האוסטכיוס סגורה בדרך כלל, אך היא נפתחת לזמן קצר בעת בליעה או קינוח האף.
    התעלה נפתחת גם כאשר מתרחשים שינויים מהירים בלחץ האטמוספרי החיצוני, כמו נסיעה במעלית, 
    נסיעה במעלה או במורד גבעה תלולה ובטיסה - בשלבי ההמראה והנחיתה. 

    נפיחות של חלל האף יכולה בקלות לחסום את תעלת האוסטכיוס ובכך מונעת את תיפקודה כ- ווסת לחץ אוויר.
    דבר זה גורם לריריות שנמצאות באוזן התיכונה לספוג את האוויר הכלוא ובכך ליצור וואקום. הבדל לחצים זה
    גורם לעור התוף לסגת פנימה ובכך ליצור הקשחה עדינה של מערכת האוזן התיכונה, מצב הגורם לירידה קלה 
    בשמיעה. לחץ האוויר השלילי מבשר בדרך כלל על דלקת באוזן התיכונה, כאשר חלל האוזן התיכונה מתמלא בנוזל,
    מוביל הדבר לירידת שמיעה הולכתית גדולה יותר. תפקוד לקוי של תעלת האוסטיכוס שכיח בקרב ילדים הרבה יותר
    מאשר אצל מבוגרים.

    האוזן הפנימית בנויה בתוך עצם הגולגולת. היא מורכבת משני אזורים: אזור אחד נקרא "מבוך" אזור זה אחראי 
    על שיווי המשקל ואינו מעניינינו כעת. האזור האחר נקרא "שבלול" / ממברנה,  והוא אזור השמיעה באוזן.
    אל צידו האחד מחוברת עצם השמע השלישית, הארכובה, ומצידו האחר יוצא עצב השמיעה, 
    אשר מגיע בסופו של דבר אל מרכז השמיעה במוח.


   ב. מנגנון השמיעה

    גל הקול עובר דרך תעלת האוזן החיצונית, פוגע בתופית ומרעיד אותה. היות שהפטיש מחובר לתופית, 
    הרעידות מועברות אליו, וממנו לסדן, והלאה לארכובה. בלי להיכנס להסברים מעמיקים בפיזיקה, 
    נאמר רק שמערכת האוזן התיכונה היא מערכת הגברה של הקול, כלומר שעוצמת הקול המגיעה מהתעלה 
    החיצונית מוגברת באוזן התיכונה, ולכן העוצמה המגיעה לאוזן הפנימית גבוהה יותר מאשר זו שעברה 
    באוזן החיצונית. עד שלב זה גל הקול הועבר במערכת בצורה של רעידות מכאניות. רעידות הארכובה בתוך 
    החלון הסגלגל מעבירות את גל הקול אל תוך האוזן הפנימית, שם קיימת מערכת מתוחכמת מעין כמוה, 
    אשר "מתרגמת" את הרעד לגלים חשמליים. הגלים החשמליים עוברים אז דרך עצב השמיעה עד למרכז
    השמיעה במוח, שם נקלט ומובן הקול.
 

   ג. מנגנון הצטברות הנוזלים באוזן התיכונה

    במקרים בהם התעלה המחברת בין האוזן התיכונה והלוע (תעלת אוסטכיוס) לא מתפקדת כראוי, מתהווה 
    פגיעה באוורור חלל האוזן התיכונה. כתוצאה מכך נוצר תת לחץ בחלל האוזן התיכונה אשר בין היתר גורם 
    לספיגת נוזלים מהרקמות שמסביב והצטברותם באוזן. אין מדובר בנוזלים המגיעים מן האוזן החיצונית,
    ולכן אין קשר בין חדירת מים לאוזניים לבין המצאות נוזלים באוזן התיכונה. התופית מפרידה בין תעלת האוזן 
    החיצונית לבין האוזן התיכונה, ולכן לא ניתן לשאוב את הנוזלים דרך האוזן החיצונית ללא ניקוב התופית.

   ד. המשמעות של הצטברות הנוזלים

    הנוזלים לכשעצמם אינם מחייבים טיפול פרט למעקב, למעט מקרים בהם ישנה ירידה בשמיעה אשר גורמת 
    להפרעות בתקשורת עם הילד בבית, בגן ובביה"ס ואצל ילדים קטנים, בהתפתחות הדיבור .  זאת כי הנוזלים 
    גורמים לתחושת לחץ או אטימות באוזן. בחלק מהמקרים, הצטברות נוזלים עלולה לגרום לבעיה
    ולקריעה של עור התוף. מטרת המעקב היא לוודא שלא מתפתחת בעיה, ובמידה ומתפתחת כזו - יש לטפל בה מייד.

    מטרות הטיפול הן שתיים:  לאוורר את האוזן התיכונה ולמנוע הצטברות מחודשת של נוזלים בה.

   ה. דוגמאות לבעיות המשניות להצטברות הנוזלים

    1. הנוזלים עלולים להפריע את תנועת התופית ו/או את תנועת עצמות השמע, ובכך לגרום להפרעה במנגנון 
        הגברת השמיעה של האוזן התיכונה. במצב זה תיגרם לילד ירידה בשמיעה. ירידה זו חולפת לאחר אוורור האוזן.

    2. הנוזלים עלולים להזדהם ולגרום לדלקת האוזן תיכונה. במקרה של דלקת חד פעמית אין צורך בהתערבות, פרט 
        לריפוי הדלקת. מצב של דלקות חוזרות יחייב טיפול בנוזלים הקיימים ואוורור האוזן התיכונה.
   
    3. המצאות הנוזלים ותת הלחץ באוזן התיכונה עלול במקרים מסוימים לגרום נזק לתופית ולעצמות השמע. 
        נזק זה בשלביו הראשונים הפיך. אם הילד נמצא במעקב מסודר, במקרים הנדירים של התהוות נזק מעין זה, 
        הוא יאותר בזמן ויטופל כיאות. כאן המקום להדגיש את חשיבות המעקב אחר הנוזלים 
        גם כאשר הילד לא סובל מזיהומים חוזרים ושומע כיאות.

    ו. התייחסות הרופא לנוזלים באוזניים

    1. כאמור, במקרים רבים אין צורך בטיפול כירוגי כלומר ניתוח כפתורים, למעט במקרים מיוחדים בהן 
        תעלת השמע חסומה כולה ע"י שקד שלישי (פוליפ  בלשון העם) אשר אינו מאפשר הזרמת אוויר 
        באמצעות האיירפופר לתוך תעלת השמע.

        בשימוש באיירפופר, מוזרם אוויר בלחץ מבוקר לתוך התעלה, פותח את תעלת האוסטיכוס, מאוורר את 
        האוזן התיכונה ומבטל את הוואקום שנוצר כתוצאה מחוסר איוורור/תיפקוד התעלה ובכך מונע את הצטברות הנוזלים. 
        לכן העדפת הרופאים היום היא להשתמש באיירפופר כפיתרון שאינו כירוגי  וללא צורך במתן תרופה כלשהיא.

        אחת לשלושה-ארבעה חודשים יש לבקר אצל מומחה א.א.ג  אשר ישאל את ההורים אם היו לילד זיהומי אוזניים 
        מאז ביקורם הקודם, והאם קיימת הפרעה בשמיעה (רושם של ההורים, הגננת, המטפלת או המורה). 
        הרופא יבדוק את אוזני הילד על מנת לראות האם הנוזלים כבר נעלמו או שעדיין קיימים,
        ועל מנת לוודא שמצב עור התוף ועצמות השמע תקין. מדי פעם ניתן לבצע גם בדיקת שמיעה.

        לאחר הטיפול הראשוני באיירפופר, (פעמיים ביום, כשישה שבועות ) יש לעבור לטיפול של אחת לשבוע
        כדי לוודא שהתעלות לא נחסמות/נסתמות שוב.
    
    
    2. בחלק מהמקרים הדורשים טיפול ניתן להשתמש בנוסף בתרופות שמטרתן להקל על בצקת (נפיחות) 
        של הרירית המצפה את האף והלוע, וע"י כך לסייע בפתיחה של תעלת אוסטכיוס ואוורור האוזן התיכונה.
        
    3. ניתן לטפל באנטיביוטיקה במינון נמוך לתקופה ממושכת (אנטיביוטיקה מניעתית), על מנת למנוע 
        דלקות אוזן חוזרות.
        
        בשימוש עם האיירפופר אין צורך במתן תרופות / אנטיביוטיקה.


    4. כאשר האיוורור דרך תעלת אוסטכיוס לא מסתייע, ניתן ליצור אוורור חלופי על ידי מכשיר האיירפופר או ניקוב התופית 
        והחדרת צינורית אוורור ("כפתור") שיישאר בה למשך מספר חודשים. במצב זה האוורור יתבצע דרך הכפתור במקום 
        דרך תעלת אוסטכיוס. המטרה היא שהאוורור יאפשר ריפוי של רירית האוזן התיכונה, מתוך הנחה שעם הזמן 
        תעלת אוסטכיוס תתחיל לתפקד כיאות ולא יהיה עוד צורך בכפתור. 
        לאחר מספר חודשים הכפתור בד"כ נופל החוצה מעצמו (ללא צורך בפעולה רפואית), 
        התופית נסגרת ובחלק מהמקרים האוזן חוזרת לתפקד במתכונתה הרגילה.        

        ניתוח הכפתורים מתבצע בהרדמה מלאה ולאחר הניתוח חובה להשתמש באטמי אוזניים 
        בכל מגע עם מים (מקלחת, בריכה, ים וכדומה) על מנת שלא יחדרו מים דרך הכפתור לתוך האוזן התיכונה ויגרמו 
        להתפתחות של דלקת באוזן התיכונה. הכפתור נפלט  באופן עצמוני כעבור תקופה של חצי שנה עד שנה.
        
        בחלק מהמקרים לאחר יציאת הכפתור בעיית הצטברות הנוזלים חוזרת כתוצאה מחוסר איוורור של האוזן התיכונה.
        במקרים אלו יש לחזור על הניתוח שנית.

        לעומת זאת, בשימוש במכשיר האיירפופר אין צורך להשתמש באטמי אוזניים משום שאיננו מחוררים את עור התוף.
        במקרים בהם הנוזלים חוזרים (לאחר הפסקת השימוש באיירפופר), ניתן לשוב ולהשתמש באיירפופר על מנת 
        להספיג שוב את הנוזלים.

        עם הגעת מכשיר האיירפופר לארץ,  נוטים הרופאים ברוב המקרים, להמליץ על השימוש במכשיר האיירפופר 
        כתחליף לניתוחי הכפתורים ולפני החלטה על ניתוח.


    מהו השקד השלישי ?

    השקד השלישי המכונה גם פוליפ או אדנואיד, ממוקם מאחורי האף בחלקן העליון של הלוע מעל השקדים
    והינו חלק מרקמה לימפתית (מערכת החיסון).
    לעיתים השקד השלישי גדול מהרגיל, מצב שעלול לגרום לחסימה של נתיב האוויר ולקושי בנשימה דרך האף
    וכן לחסימה חלקית של חצוצרת השמע לחוסר איוורור של האוזן התיכונה וכתוצאה מכך להצטברות נוזלים וירידה בשמיעה.
    במצב זה, הילד מסגל לעצמו נשימה דרך הפה, נוחר בשנתו ונשימתו מלווה במאמץ ולעיתים אף בהפסקות נשימה.
    סימפטום נפוץ נוסף הוא נזלת  כרונית. 
    הרופאים חלוקים בדעותיהם לגבי הטיפול בשקד שלישי, ישנם רופאים הסוברים שיש צורך לנתח וישנם רופאים הסוברים
    שלא לנתח מכיוון שבחלק מהמקרים לאחר הניתוח השקד גדל שוב, ובמקרים מסוימים גדל השקד יותר מאשר היה לפני הניתוח.
    בכל מקרה צריך להיות במעקב אצל הרופא המטפל.


    האם צריך לטפל באנטיביוטיקה ?

    למעלה מ-50% מדלקות האוזניים נגרמות על ידי וירוסים ועל כן טיפול אנטיביוטי במקרים אלו אינו יעיל. 
    אנטיביוטיקה מיותרת עלולה לגרום לעלייה בעמידות החיידקים ולתופעות לוואי ותגובות אלרגיות.

    מסיבות אלו, רופאים נוטים להעדיף שלא לרשום אנטיביוטיקה מייד אם אבחון המחלה, אלא להמתין בין 24 ל-48 שעות. 
    לפי האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, ניתן להמתין אף זמן ממושך יותר, בין 48 ל-72 שעות, 
    על מנת לראות האם המחלה מחמירה או משתפרת, תוך הקפדה על מעקב יומיומי הולם.

    במקרים בהם המחלה נגרמת על ידי וירוסים, מצב הילד צפוי להשתפר לאחר תקופת ההמתנה ללא אנטיביוטיקה. 
    במידה ולא יחול שיפור, אז ירשום הרופא טיפול אנטיביוטי. לתינוקות מתחת לגיל שישה חודשים או במקרים של ילדים 
    חולים מאד, יינתן טיפול אנטיביוטי ללא המתנה.

    כיצד לטפל וממה כדאי להימנע? טיפות אוזניים? מקלוני אוזניים? הנה כמה המלצות בנושא:

    באופן כללי, חשוב להימנע משימוש במקלוני אוזניים באופן שגרתי. שימוש קבוע במקלונים אלה נוגד את התנועה הטבעית של יציאת 
    ההפרשות מתעלת האוזן החיצונית ועלול לגרום לפקק החוסם את תעלת האוזן. בזמן מחלה, חיטוט בתעלת האוזן עלול לגרום 
    לילד כאבים מיותרים ואף לדלקת באוזן החיצונית ואינו מסייע בתהליך הריפוי.
    במקרה של דלקת אוזניים (אוזן החיצונית), ללא קשר לסיבתה, חשוב לטפל בכאבים מייד עם אבחנת המחלה כדי להקל על הילד הסובל. 
    הטיפול בכאבים ניתן תוך שימוש בטיפות אוזניים, דוגמת אוטידין, אותן מטפטפים דרך אפרכסת האוזן.
    יש להשכיב את הילד על הצד ולמתוח מעט את אפרכסת האוזן לאחור, על מנת שהטיפות יכנסו אל תוך האוזן. 
    מייד לאחר הטפטוף ניתן לחסום את פתח היציאה במעט צמר גפן למשך מספר דקות. 


    ז. המלצות

    1.  שימוש במכשיר האיירפופר פותח את תעלת האוסטיכוס (חצוצרת השמע), מסייע באיוורור האוזן התיכונה         
         ובכך מונע את הצטברות הנוזלים באוזן התיכונה וזאת ללא תרופה/אנטיביוטיקה והתערבות כירוגית בחירור 
         עור התוף ובחדרת כפתור.

    2.  לא מומלץ לנקות אוזניים עם קיסמים, לא משנה באיזה גיל.
         ניקוי האוזן פוגע בהגנה הטבעית שלה. כאשר מצטברים מים בחלל האוזן, הזיהום עשוי להחמיר. 
         את השעווה שיוצאת מן האוזן כדאי לנקות עם מגבת.

    3.  יש להימנע מעישון בכלל וליד הילדים בפרט - ידוע כי עישון מעלה את השכיחות של דלקות האוזניים, 
         גורם להצטננויות ולדלקות של מערכת הנשימה העליונה.

        והעיקר שניהיה בריאים...

       לחץ כאן לדף מכתבי המלצות מנהלי מחלקות א.א.ג.

תוכל לקבל את האיירפופר שלך בקלות...

למידע נוסף, התקשר: 
1-800-306-333
03-7362277

או לטלפונים:
054-2313946 (שלמה)
054-2313947 (רוני)
054-2313948 (יצחק)

תוכל גם לבקר באתר החברה (ארה"ב):
www.earpopper.com
www.micromedics.com